יצירת אמנות בהשראת עיצובה של לינדה זלצמן סייגן ללוחית פיוניר, שמטרתה לתקשר עם אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ, בהזמנת נאס"א: לחצו כאן כדי לצפות בעיצוב המקורי
אוקיינוס הזמן
חשבו על כך: הקוסמוס הוא אוקיינוס של זמן, עצום ובלתי נתפס. ייתכן שהעתיד והעבר אינם חופים קבועים אלא אופקים נוזליים, המשתנים ללא הרף. אם הזמן הוא נהר, האם ייתכן שישנן ציוויליזציות מתקדמות מספיק כדי לנווט בזרמיו? הן עלולות לשוט במעלה הזרם נגד הזרם ולבקר בתקופות שחלפו מזמן. נניח שיצורים כאלה קיימים, הן עשויות להיכנס להווה שלנו, או אפילו לאתמול שלנו, בעזרת טכנולוגיה שמכופפת את מרקם המרחב-זמן עצמו. אנו יכולים רק לשער אם אינטליגנציה חוצנית עשויה להיות מסוגלת להישגים כאלה.
שליחים של כדור הארץ
חשבו על הגשושית וויאג'ר, אותן תיבות שמימיות ששוגרו בשנת 1977. הן נושאות תקליטים מוזהבים שתוכננו להחזיק מעמד 5 מיליארד שנים, חרוטים בצלילים ובסיפורים של כדור הארץהם נסחפים בחשכה הבין-כוכבית, ונועדו לנדוד במשך אלפי שנים לפני שיגלשו את השוליים הקפואים של ענן אורט, וייתכן שיימצאו בעתיד על ידי יצורים אינטליגנטיים מחוץ לכדור הארץ.
חלוצים של הלא נודע
ומה לגבי פיוניר 10 ו-11, על הלוחות שלהם חרוטים בסמלים ודמויות - מפה לעולמנו הכחול הזעיר? שליחים אלה קדמו וויאג'ר בארבע שניםהם תכננו נתיב דרך הלא נודע, ויכול היה להגיע למוחות המיומנים בפענוח מסרים המיועדים לאינטליגנציות מחוץ לכדור הארץ.
הרקורסיה הקוסמית
כאן אנו נסחפים אל תוך רקורסיה קוסמית - לולאה של סיבה ותוצאה, אניגמטית כמו הזמן עצמו. נניח שלא העתיד הרחוק הוא שעונה לקריאתנו, אלא פעולת הקריאה לכך. יוצר העתיד. האם הגשושות שלנו, חפצי התקווה השבריריים הללו, יכולות להיות גם מסר וגם זרז? לחישה שמהדהדת אחורה דרך העידנים, ודוחפת את יצורי המחר לחפש את מקור סקרנותם.
החיפוש אחר תשובות
אם ציוויליזציה שאינה כבולה בזמן תמצא את וויאג'ר או פיוניר נסחפים בחלל הבין-כוכבי, האם הם לא ישתמשו במפת הפולסרים כדי להתחקות אחר מקורם? הם יוכלו לחזור לעולם הכחול-ירוק שהוציא אותו החוצה. ובכך, האם לא ירגישו מחויבים לבקר בזמן בו שוגר? הם עשויים להימשך לשירה של כוכב לכת שמעז להכריז, "כאן, אנחנו קיימים,"הצהרה המהדהדת את התקווה לפגוש יצורים אינטליגנטיים מחוץ לכדור הארץ.
חשיפת סודות
דמיינו זאת: ציוויליזציה, אלפי שנים מאוחר יותר, חושפת את וויאג'ר במעמקי הקרח של ענן אורט. הם מפענחים את שיריה ואת תמונותיה של הביוספרה המנצנצת של כדור הארץ, ותוהה: מי היו היצורים האלה? האם הם שרדו את גיל ההתבגרות שלהם? הרהורים כאלה עשויים לעודד אינטראקציה.
הזמנות לחקור
הגשושיות, אם כן, הופכות לא רק להודעות אלא להזמנות. טביעת יד על קיר המערה של מרחב-זמן, שאומרת, "אנחנו כאן. בואו למצוא אותנו." הם משמשים כאותות הקוראים לאינטליגנציה חוצנית להגיב.
מתנת הסיבתיות
בכך שהצהרנו על נוכחותנו ביקום, שתלנו זרע בגן הסיבתיות. אולי ציוויליזציה עתידית, שתצמח מאותם זרמים אבולוציוניים שעיצבו אותנו, תוכל לעקוב אחר שושלתה חזרה לרגע זה. זה היה רגע שבו מין צעיר, רועד על סף הרס עצמי, בחר במקום זאת להושיט יד החוצה.
שרידים קדושים?
עבורם, החלוצים והמסעות עשויים להיות שרידים קדושים, מקור הכמיהה שלהם לחקור. וכך הם שבים, עולי רגל לעריסה שלהם, כדי להבטיח שהמסר יישאר קיים.
שאלת הבדידות
וכך אנו נותרים לתהות: האם אנו לבד, או שאנו מוקפים מבלי דעת בשליחים מהמחר? בשליחת שירינו וברכותינו אל החושך, אנו מטילים קו לא רק על פני החלל, אלא גם דרך המסדרונות האינסופיים של הזמן. מי, או מתי, אולי יום אחד ימשוך את הקצה השני ויחשוף את קיומה של תבונה מחוץ לכדור הארץ?
עד דומם
אולי, אפילו עכשיו, התשובה היא הקפת השמש או כדור הארץ שלנו בשקט - עד דומם לתעוזה של מין. העזנו להושיט יד מעבר לתקופתנו ואל הלא נודע.
קרא עוד ב:
פרדוקס סייגן – פרויקט הקשר
הערות על מסע בזמן – פרויקט הקשר
