ה-Wow! אות: חידה קוסמית שנפתרה על ידי מתמטיקה?

האם משוואה מתמטית יכולה להיחשב עדות לכך שהמקור של ה-Wow! האות התקרב לכדור הארץ (והיה ממוצא מחוץ לכדור הארץ)?

הדיון הזה הוא על העיתון "ה-Wow! משוואות הסטת דופלר איתות":


משוואות מתמטיות יכולות להיחשב כראיות, אבל ההקשר שבו הן משמשות הוא מכריע. זה בולט במיוחד כאשר אנו בוחנים אירועים כמו ה-Wow! אות, שבו פרשנות הנתונים משחקת תפקיד משמעותי.

במקרה של ה-Wow! אות, שהיה פס צר חזק רָדִיוֹ אות שזוהה על ידי טלסקופ הרדיו Big Ear בשנת 1977, בהתחשב במשוואה מתמטית כראיה מחייבת שיקול זהיר. חשוב לקחת בחשבון את ההקשר ואת הבסיס הנחות.

ההקשר של ה-Wow! אוֹת

טבע תצפית: הוואו! האות היה אירוע חד פעמי שלא נצפה שוב מאז גילויו. זה מעלה שאלות לגבי יכולת השחזור ומהימנות הפרשנות של האות.

אפקט דופלר: ה משוואת דופלר מציעה blueshift (המציין שמקור האות התקרב לכדור הארץ). זה מבוסס על עקרונות אפקט דופלר. אפקט דופלר מתאר כיצד תדירות הגלים הנפלטים משתנה בהתאם לתנועה היחסית של המקור ושל הצופה. אם מקור נע לעבר המתבונן, הגלים נדחסים, מה שמוביל לתדר גבוה יותר (היסט כחול).

משוואה מתמטית כראיה

(דגרוטיפ של כריסטיאן אנדריאס דופלר, 1803-1853)

במקרה זה, המשוואות המתמטיות הקשורות לאפקט דופלר יכולות לשמש ראיה תומכת.

זה אפשרי אם מתקיימים התנאים הבאים:

פירוש האות: המודל המתמטי המשתמש באפקט הדופלר חייב להיות מיושם כראוי על התדר הנצפה של ה-Wow! אוֹת. אם תדירות האות גבוהה ממה שניתן היה לצפות לו המקור היה נייח, אכן ניתן לחשב את ההזזה הזו. לאחר מכן, באמצעות משוואת דופלר, הוא מספק מסגרת לוגית התומכת בהשערה שהמקור נע לעבר כדור הארץ.

עקביות עם תצפיות: כדי שהמשוואה תיחשב ראיה, עליה להיות עקבית עם נתונים אחרים. עלינו לשקול את מאפייני האות (תדירות, משך וכו') וכל ניתוח נוסף. למשל, היעדר מקורות אסטרונומיים קרובים שיכולים להסביר את האות.

מגבלות וחלופות: בעוד שמשוואת דופלר מציעה שהמקור התקרב, חיוני להכיר במגבלות של פרשנות זו. התצפית הבודדת משאירה מקום להסברים חלופיים. למשל, זה יכול היה להיות הפרעה או תופעה קוסמית אחרת.

אבל אנחנו צריכים להכיר בכך שהפרעות יבשתיות או תופעות קוסמיות נשללו מזמן על ידי דיק ארנולד, בוב דיקסון, ג'רי אחמן אד טייגה וג'ון קראוס.

סיכום

היישום של הדופלר המשוואה תומכת ברעיון שה-Wow! מקור האות התקרב לכדור הארץ.

משוואת האות וואו! משמש כראיה להשערה, ולא כהוכחה חד משמעית. השיטה המדעית מחייבת לשלול הסברים אחרים. השגת ראיות מאששות באמצעות תצפיות או ניתוחים מרובים היא הכרחית לפני הסקת מסקנות סופיות.


"אין שום ראיה שאי אפשר לסתור לא על ידי עובדה או שקרים."

אריך הביך-טראוט

בשיח האנושי, שבו התפיסה והשכנוע ממלאים תפקידים, האמירה הזו משקפת מציאות פרגמטית: ראיות נתונות לרוב לאתגר, בין אם תקפות ובין אם לא.

איזה סוג של ראיות אינו ניתן לערעור מבחינה לוגית או אמפירית?

קריאה לפעולה

אוקיי, אנחנו מחפשים ראיות תומכות להשערה ש כדור הארץ זוכה לביקורים של חייזרים חללית, וכך היה כבר זמן מה. אנו מחפשים תצפיות מרובות כראיות תומכות. האם למישהו יש "ראיות תומכות"?

(יש מאות אלפי תצפיות לא מוסברות, פשוטו כמשמעו. הנה רק מספר קטן, שתיים מהן שלי. זה מסביר את העניין שלי בנושא זה.)


מוצג א': עב"ם קלווין

תערוכה ב': עב"ם פורטו ריקו

תערוכה ג': התצפית על סאלטהיל, הראייה שלי, 1986, מופון #11680

תערוכה D: ה-M6 sighting, my own sighting, 1995, Mufon #82139

תערוכה E: סרטוני הפנטגון עב"מים (UAP).

הצגת השאלה הקוסמית: מה מתרחש בתוך חור שחור?

הטענה הפרובוקטיבית של AI: "בני אדם בורים"

שקול את השאלות המסקרנות הבאות: מה קורה לעצם ממדי מרחב זמן בתוך חור שחור? תגובות שונות מ-AI מדגישות גם את ההבנה הנוכחית שלנו - וגם את המגבלות שלנו.

פבלו קרלוס בודסי, CC BY-SA 4.0 https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0באמצעות Wikimedia Commons

פרספקטיבה ראשונה: המשכיות של זמן מרחב ארבע-ממדי

תשובה אחת טוענת שחפצים שנופלים לתוך חור שחור אינם מאבדים ממדים. בהשקפה זו, המרחב הזמן שומר על המבנה הארבע-ממדי שלו (שלושה ממדי מרחב ועוד אחד של זמן) הן מחוץ לאופק האירוע והן בתוך אופק האירועים. הסינגולריות - שבה הצפיפות הופכת לאינסופית - אינה למעשה מצב שהופחת ל-1D. במקום זאת, הוא מייצג נקודה שבה תורת היחסות הכללית מתפרקת לאחר כניסה לחור שחור. למרות שתיאוריות כבידה קוונטיות כמו כבידה קוונטית בלולאה מציעות חלופות (למשל, "הקפצות" הנמנעות מהמצב הסינגולרי), אף אחד מהרעיונות הללו אינו כרוך בהפחתה במספר הממדים.

פרספקטיבה שנייה: התמוטטות ממדי בסינגולריות

תגובה שלאחר מכן מאותו AI מדגישה פרספקטיבה אחרת. בתיאוריה של איינשטיין, הסינגולריות מוגדרת כנקודה של צפיפות אינסופית ועקמומיות קיצונית במרחב-זמן. זה המקום שבו משוואות תורת היחסות הכללית "מתפרקות". בתמונה קלאסית זו, המרחב-זמן מאבד את המבנה הארבע-מימדי המוגדר היטב שלו (3 ממדים מרחביים ועוד ממד זמן אחד). עבור חורים שחורים שאינם מסתובבים, או שוורצשילד, הסינגולריות מתוארת כנקודת 1D. לעומת זאת, עבור חורים שחורים מסתובבים (Kerr), הייחודיות לובשת צורה של טבעת 0D.

Urbane Legend, CC BY-SA 3.0 http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/באמצעות Wikimedia Commons

ליישב את הסתירה: חפצים של מודלים מתמטיים

ה-AI מסביר את התגובות הסותרות לכאורה הללו בתזכורת שבתורת היחסות הכללית, הסינגולריות אינה אובייקט פיזי. במקום זאת, זהו חפץ מתמטי. התוויות "0D" ו-"1D" משמשות כקיצור גיאומטרי - מצייני מיקום מושגיים המציינים היכן התיאוריות הקלאסיות שלנו נכשלות. למעשה, כינויים אלה ("הנה דרקונים") מכירים בגבולות ההבנה הנוכחית שלנו לגבי סביבות כבידה קיצוניות, במיוחד אלה המערבות חורים שחורים.


אימוץ הלא נודע בפיזיקה תיאורטית

לסיכום, פרספקטיבה אחת טוענת זאת זמן המרחב נשאר ארבע ממדי לאורך המסע אל תוך חור שחור. זה נכון גם כשתורת היחסות הכללית מתפרקת בסינגולריות. נקודת מבט נוספת מעידה על כך שבסמוך לייחודיות, המסגרת הארבע-ממדית המוכרת אבדה. הוא קורס לנקודת 0D או לטבעת 1D בהתאם לסיבוב החור השחור. בסופו של דבר, שתי התשובות הן תזכורות לגבולות התיאוריות הנוכחיות שלנו ולאתגר המתמשך של איחוד תורת היחסות הכללית עם מכניקה קוואנטית.


התובנה של סטיבן הוקינג: להאיר את המגבלות שלנו

תמונה להמחשה מהרצאת רייט של סטיבן הוקינג ב-26 בינואר 2016 מדגישה עוד יותר את הנקודה הזו. התובנות של הוקינג מזכירות לנו שבעוד שלנו דגמים נוכחיים של חורים שחורים לוכדים היבטים רבים של המציאות, הם גם חושפים פערים עמוקים בידע שלנו.

עד שתתפתח תיאוריה מוצלחת של כוח הכבידה הקוונטית, תיאורים אלה נשארים בקירוב. הם משקפים את הבורות האנושית לא פחות מההבנה שלנו.

תמונה: מ סטיבן הוקינג הרצאת ריית', 26 בינואר 2016

אתה מעוות לתוך עולם הבית של חייזרים ידידותיים באיזה חלק לא ידוע של הגלקסיה. איך היית מתאר להם את מיקומו של כדור הארץ ביקום?

Pulsar Map Tattoo

הייתי מראה להם את מפת הפולסר שלי. אסטרונום ואסטרופיזיקאי פרנק דרייק עיצב את המפה, בעבודה עם אסטרונום עמית קרל סייגן ואמן וסופר לינדה זלצמן סאגאן. מפת הפולסר מציגה את מיקומה של השמש שלנו ביחס לפולסרים ידועים. המפה הזו הוצבה על בדיקות החלל הבין-כוכביות וויאג'ר 1 ו -2 ב 1977.

המפה היא מעט לא מדויק בגלל שגיאת עיגול בפולסר אחד, אבל זה יותר טוב מכלום.

אפשר להתווכח אם לעשות קעקוע שלו או לא. תג כלב עשוי להיות קל יותר לנשיאה.


הקסם על פולסרים
התגלה בשנת 1967 על ידי אסטרופיזיקאי צפון אירי ג'וסלין בל ברנל, פולסרים תוארו על ידי אנטוני הוויש להיות שרידי שמשות שהתמוטטו.

בעד סיבות לא לגמרי מובנות הם פולטים פולסים של גלי רדיו (וכמו מגדלורים לפעמים אור נראה) בדיוק של שעונים אטומיים, נשארים פעילים במשך מיליארדי שנים. יש לזה קשר לשדות מגנטיים.


פרנק דרייק צייר את מפת פולסאר באמצעות 14 פולסרים שהיו ידועים בתחילת שנות ה-1970. כיום אנו יודעים על רבים נוספים פולסרים אבל הם לא כל כך חזקים ומוארים. של פרנק דרייק מפת פולסר מקורית מצוירת בעיפרון היום גר בקופסת עגבניות ישנה בבית.

מפת פולסר מקורית מצוירת ביד פרנק דרייק שהגיעה לחלל החיצון.

כל פולסר מחובר לשמש בקו מוצק. אורך הקו מייצג את המרחק היחסי המשוער של הפולסר מהשמש.
חרוטים לאורך כל אחד מקווי הפולסר מקפים אנכיים ואופקיים המייצגים מספר בינארי שניתן להמיר לעשרוני.
כאשר מכפילים אותו במדד זמן ידוע, המספר הזה חושף את תדירות הפולסר - כמה מהר הוא מסתובב ומהבהב.

פענוח מוצלח של המפה יציין באופן חד משמעי את מיקום השמש ואת מסגרת הזמן של שיגור החללית.

זהו מאמר של "פרויקט צור קשר".

ניתן למצוא אותנו ב https://contactproject.org.

פרויקט הקשר נמצא גם ב-redit: https://reddit.com/r/contactproject


התייחסות:
כיצד לקרוא מפת Pulsar
https://www.pbs.org/the-farthest/science/pulsar-map/

← הקודם | הַבָּא

4. מהו עב"ם?

המחבר בוחן 35 מ"מ שלילי עם מיקרוסקופ דיגיטלי, תיק MUFON #111680, 1995.

לא ברור אם UAPs הם תוצר של טכנולוגיה אנושית או לא אנושית. רק לפי צורתם ומאפייני הטיסה החייזרים הפנטסטיים שלהם ניתן להסיק על מוצא לא אנושי. מטוסים אנושיים אינם יכולים לבצע פניות של 90 מעלות או להאיץ מאפס למהירויות היפרסוניות בשבריר שנייה.

פרופ' קווין קנוט, פרופסור חבר לפיזיקה ואינפורמטיקה, אוניברסיטת אלבני, הסביר זאת במאמרו "הערכת מאפייני טיסה של כלי טיס לא מזוהים חריגים

רוב הציבור מאמין שקיימים חיים תבוניים אחרים בקוסמוס ושאיננו המין היחיד המאכלס את היקום. מושג זה זכה לפופולריות בתוכנית הטלוויזיה "קוסמוס" על ידי האקסוביולוג קרל סייגן, והוא נחשב כנכון בקונצנזוס הכללי.

אנשים שמאמינים שהאנושות ממלאת תפקיד מיוחד יותר בקוסמוס (אנתרופוצנטרים) אכן חושבים שעב"מים מגיעים מהעתיד שלנו, במקום מעולמות זרים. הם מציינים את המרחקים הגדולים בין מערכות השמש כמכשול ליצירת מגע של חלליות בין-פלנטריות.

יש אנשים שחושבים שיהיה קל יותר לבנות מכונת זמן מאשר חללית מהירה יותר מאשר קלה. אוטו, עם מכונת זמן, טיסה על-לומינלית תהיה קלה. פשוט האט את חוגת השעון תוך שמירה על מומנטום קדימה וויולה!, המהירות מוגברת.

טיסה על-לומינלית מרמזת על מסע בזמן, לפי תורת היחסות של איינשטיין. הזמן מאט בהדרגה ככל שמתקרבים יותר למהירות האור. ואם אדם נוסע במהירות גבוהה ממהירות האור, אז הזמן מתחיל לרוץ לאחור. זה נובע מהתיאוריה ומהמתמטיקה של תורת היחסות, שאינה מתייחסת לפרדוקסים של זמן. זה רק מספרים.

עטיפת הספר של "Identified Flying Objects", 2019, מאת האנתרופולוג מייקל פול מאסטרס

פרופסור של אַנתרוֹפּוֹלוֹגִיָה ד"ר מייקל פול מאסטרס הוא אחד מתומכי העב"ם כמטיילים בזמן. הוא הסביר זאת ביתר פירוט בספרו "אובייקטים מעופפים מזוהים"המכנה את הנוסעים בזמן של כלי השיט הללו "זרים".

אני מאמין שזו אפשרות מוחלטת שחלק מהעב"מים אכן מגיעים מהעתיד שלנו. ובכל זאת ה אינסוף עתידים אפשריים בזמן פירושו שחלק מהעב"מים יגיעו גם מעולמות אחרים, אפילו אם זה רק צאצאינו המנוסים בזמן מאלפי שנים לעתיד המבקרים בכוכב הבית הקדמון שלהם.

אם הם קיימים, ייתכן שהם רק מבקרים בכוכב הבית הקדמוני שלהם, או את סבא רבא-רבא-רבא-רבא-רבא שלהם. האם יש פרדוקס?

יוזמת הקשר (https://reddit.com/r/contactproject) רוצה לגלות אם אפשר ליצור קשר רדיו עם עב"מים, לשאול אותם מה הם. זה פשוט כמו זה.

← הקודם | הבא →